ביחד לטוב ולרע

הוא: זוכר אותך ביום כָּתוֹם
מוּצֶפֶת אור, מוּקֶפֶת חוֹם.
היה לך עור כמו לתינוק,
אני הייתי אז ירוק
ותל אביב הייתה קטנה
ואת היית יפה, דבר לא השתנה.

היא: אני כבר לא אותו דבר
וגם הגיל בְּמַעֲבָר
אחרי שנים של נעורים
פתאום אני לא בת עשרים.
ויש לי כאבים בגב
אבל אצלי תמיד חוגג אביב בסתיו.

יחד: עם כל החידות שפתרנו;
עם כל מה ששכחנו וזכרנו
בְּאֶרֶץ לא זרועה וּבַחֲזָרָה -
אנחנו ביחד, לַטּוֹב וְלָרַע.

הוא: גם לי כואב, או קצת רועד
ומה שלא – כבר לא עובד
וחוץ מכמה צינתוּרים
אני מרגיש כמו בן עשרים.
חולף מהר מול המַרְאָה
רוֹאֶה לא בְּדִיוּק את מה שאת רוֹאָה.

היא: אני אוכלת רק בריא
לא חֲלָבִי ולא בְּשָרִי
צורכת כל מיני חלבון,
זוללת גלידות בלי חשבון
ואז נזכרת בַּגִזְרָה
ולא טועמת כלום, עד שנהיה לי רע.

יחד: עם כל החידות שפתרנו . . .

הוא: עכשיו, שאת כבר לא פַּרְגִית -
אבל עדיין הֶשֵגִית,
יהיה נחמד לשמוע אִם
את מבסוטה מהחיים.
היא: יש לי תשובה לא רגילה
תזכיר לי מי אתה ומה השאלה...

הוא: אני האיש שעוד זוכר
איך זה היה בזמן אחר.
היא: תשמע, כמו שאומרים היום,
אני זורמת עם חלום:
שתמלא ת' מצברים
ושוב תשא אותי מעבר להרים.

יחד: עם כל החידות שפתרנו . . .

מילים: חיים קינן