אודות עובד
עובד הוא מי שעובד עבור אדם או אנשים אחרים ומקבל תשלום עבור עבודתו.
ניתן לחלק את העובדים לשני סוגים עיקריים
עובד שכיר - העובד עבור מעביד תמורת משכורת. בין עובד למעבידו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. זכויותיו וחובותיו של העובד נקבעים בחוזה העבודה האישי שבינו לבין מעבידו, ובמקורות נוספים דיני העבודה, צווי הרחבה, הסכמים קיבוציים ועוד.
עובד עצמאי - אדם העובד עבור אחר (או אחרים) מבלי שיתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד.
את העבודה למען אחר ניתן לעשות במגוון דרכים כעובד שכיר, כעובד עצמאי, בהתנדבות, כחבר באגודה שיתופית ועוד, אך בימינו עבודה כעובד שכיר היא הדרך הנפוצה לעשות זאת, אם כי קיימים גם עובדים עצמאיים רבים. היותו של אדם בסטטוס של עובד שכיר מקנה לו את ההגנה של דיני העבודה (שאינם חלים, בדרך כלל, על מי שאינו עובד). התייחסות לעובד קיימת גם בחוקים אחרים
אחדים מחוקי המסים, כוללים כללי מיסוי מיוחדים לעובדים. בראשם פקודת מס הכנסה, שסעיף 2(2) בה מטיל חיוב במס על הכנסת עבודה.
חוק הביטוח הלאומי חל על כל תושבי ישראל, אך יש בו התייחסות נרחבת לעובדים, הן בצד החובות ( חובתו של המעביד לשלם דמי ביטוח לאומי בעד עובדיו השכירים) והן בצד הזכויות (באחדים מענפי הביטוח, כגון ביטוח אבטלה).
אף שלמושג עובד חשיבות מהותית בהקשרים אלה, הוא אינו מוגדר בחקיקה, וגבולותיו נקבעו בפסקי דין רבים של בית הדין לעבודה. בין השאר נקבע בפסקי דין אלה כי חייל בשירות קבע אינו בגדר עובד, וגם אסיר המועסק בבית סוהר אינו עובד.
עבודתו של העובד נעשית למען מעבידו, במקום עבודתו או במקום שאליו נשלח על ידי מעבידו. במצב השגרתי, לעובד מעביד יחיד, אך יש גם הקשורים ביחסי עובד-מעביד עם מעבידים אחדים, באותו מקצוע או במקצועות שונים.
העובד משתלב במקום עבודתו ופועל להגשמת מטרותיו של מקום העבודה, בהתאם להנחיות מנהליו. תרומתו של העובד מתבטאת בהקדשת זמנו למעביד. תשומות אחרות שנדרשות, כגון כלי עבודה וחומרי גלם, מסופקות על ידי המעביד.
אחד המבחנים המבדילים בין עובד שכיר לבין עובד עצמאי הוא קיום פיקוח של מספק העבודה על עבודת העובד ועל אופן ביצועה. היו מקרים בהם היה חוזה בין העובד לבין נותן העבודה, בהם הוגדר העובד כקבלן עצמאי, אולם, בית המשפט קבע כי דין אותו קבלן עצמאי כדין עובד שכיר ונותן העבודה חייב בכל החובות של מעביד כלפי עובד זה.
