הבלדה לשריד האחרון

רוץ ילד רוץ, שמע חיים את אימו
את אימו קוראה, בדרך לגיא ההריגה
אימו שמטה ידה וחיים הילד רץ
רץ אחר אחיו, בדרך לגיא ההריגה

אחיו נפגע מירי הצוררים, חיים בן ה:8 רץ קפץ לבור
ואחר כך המשיך לרוץ, ביער בין בתי האיכרים
מיטתו הייתה ערימת שחת או בור ביער, עם חופת עלים עליו

חיים ילד חיל, בשירות הפרטיזנים,
המשיך לרוץ העביר ידיעות, בין הקבוצות הלוחמות
המלחמה הסתיימה, הוא נושק לבר המצווה
מגלה שהוא...מגלה שהוא בודד בעולם, בלי בית בלי משפחה

והשליחים של התנועה, אספו את יתומי המלחמה
גיבשו אותם תמכו בהם, שלחו אותם לארץ ישראל

הנער נקלט והתאקלם בקיבוץ שער הגולן
בחברת הנוער, עם שם מחייב: "צבר"
בסוף י"ב, לא ניכרו על פניו תלאות ילדותו
בלורית צברית וחיוך קורן ניבט מעייניו

שתי אמהות מטפלות, הקבוצה ומדריך אהוב
הם הם אלו, שהחזירו לחיים את תחושת הבית

העלם התגייס לנח"ל, יחד עם קבוצת :"צבר"
הם הם בחרו בו לתפקיד פיקוד...

כשהיה בן עשרים (בחמישים וארבע) באזור ניצנה על גבול מצרים
חוליית הסיור שלו נפגעה ממארב, חיים נפצע ונפל.

מקום מנוחתו האחרון בביתו אשר בשער הגולן
אל מול הרי הגולן, אל מול הרי הגלעד

זהו שיר שנכתב לזכרו של ילד,
פליט שואה,חייל שנפל בקרב על ארצו
השריד האחרון ממשפחתו, אבל לא, אבל לא... לא
לא ניתק החוט וחי הזיכרון
לא ניתק החוט וחי, חי החזון
לא ניתק החוט וחי, השריד האחרון

מילים: אסתר אלט, לחן: עובדיה חממה