אל תלכי

על השפה העליונה טיפות זיעה
זעירות
מועקה מתגנבת למעלה כמו פורץ שמטפס על צינור ביוב
ואז הייאוש תופס אותי ישר בגרון
ולוחץ.
העיניים בוהות לתוך הלילה שבחוץ
פתאום אני רואה אותה

היא עומדת בפינה הקבועה שלה
במורד הרחוב.
טס החוצה עיוור כמו עטלף, צמא כמו ערפד

אל תלכי.

בחצר האחורית היא יורדת על הברכיים
רכבת דוהרת לאורך הרגל שלה
החלקה
נשימה חמה על הבטן שלי
ריח של עונג
עד שכמעט, כמעט
אל תפסיקי
בואי
בואי אלי

הייאוש שלי נוזל לך על הסנטר
מטפטף כמו דמעות

אל תלכי, אל תלכי עכשיו.

מילים: חנה גולדברג, לחן: אייל קליין