זה לא ילך בלי אהבה

ישנם ימים יפים בתוך הכפר הזה, ביתי,
בהם אני הולך בין השבילים לי לאיטי,
ושם מולי צועד לו בן, פתאום הוא כבר גדול
ולא אומר שלום ומקלקל לי את הכל,

והרי זה אינו ענין פעוט של גאווה
זה לא ילך, זה לא ילך בלי אהבה.

יודע שאת מתה לקבל מחר שבת
אך מי, אני שואל, מחר, ישמור לך על הבת?
והוא הרי מוכרח מחר ת'פיאט הצהוב,
אחרת הוא פשוט יקום אבוי ויעזוב.

וכל כאב הראש הזה הורג, הורג לי כל תקוה,
זה לא ילך, אני אומר, בלי אהבה.

יושב לי במרפסת, שם ת'רגל על דרגש,
פותח את הרדיו כדי לשמוע מה חדש,
ובחדשות שוב מדברים על התנחלות,
ואיש חשוב שמדבר ולא אומר לי כלום,

וכל מילה שניה אצלו: "שלום" ו"אחווה"
ולך תסביר שזה לא זה בלי אהבה.

עכשיו אני איתך ומתעטף בחיוכך,
וכוכבים מנצנצים ומאירים בעינך,
ואת ידי עכשיו את מחזיקה בתוך ידך
פוחדת שפתאום אני אקום לי ואלך,

אבל אני הרי אמרתי והסכמת בשתיקתך,
שפשוט בלי אהבה זה לא ילך.

מילים: עידית חכמוביץ', לחן: עופר גביש