רועי אשר באבן

ורועי בצבא
הגרעין אשר בדובדבן
אבן מצבה
בדגל כחול לבן
נשיר לך פה רועי
פניך סדוקות בראי
כל מיתריך קרועים
שר שירי געגועים.

ואת רועי מכסים
סדין לבן, כומתה של דובדבן
ורגבי אדמה...
כי מגן דוד ושני פסים
נפלו מדגל האומה.
הו אמא! הו אמא! את עוד תראי
אני איתך נשאר, נשאר אותו רועי...

והאופק השחיר
הגורל בך בחר
אין לך מחיר
וכבר אין לך מחר
ויש מי שנושא
את האבן שבלב
העפר לא יכסה
את זעקת הכאב.

ואת רועי מכסים...

כשאביט בראי
מבטך מן הנצח לא סר
אדוני רועי
איך אותך לא אחסר?!
אתה קבור שם בחוץ
והלב נמצא איתך
ואני יכול לרוץ
אך לא אברח ממותך.

ואת רועי מכסים...

למוות אין פנים
הוא בוחר את מיטב הבנים
למוות אין שם
אך שמו בדם ירשם
רועי, אתה יותר חי
אנחנו יותר מתים
כל אחיותי ואחי
כל מיתרינו פורטים.

ואת רועי מכסים...

מילים: נורית בת-שחר צפריר, לחן: אריק רודיך