חצי הכוס המלאה

את חיינו לא קיבלנו כאן לנצח.
התמונה שבה אנחנו נמצאים,
מקושטת בחמה, אשר הנצה.
ואשר תשקע עוד כמה רגעים.

זה נכון, אני אורח כאן לרגע.
זה נכון, לא אשאר כאן לתמיד.
ועל כן, מה הטרחה ומה היגע?
מה חשוב כול הסיפור ששמו עתיד?

לא ירא, לא חושש.
הן הלב עוד רוגש.
ופני ניבטות במראה.
מאושר מן היש.
משלהבת האש.
מחצי הכוס המלאה.

לא רוצה את שניתן לכול היתר.
מה שיש לי, הוא שלי לעולמים.
לא חולם, לא על שרביט ולא על כתר.
ואפילו לא על חסד עלומים.

כל אהבותי הינן מתנת שמיים.
שמחתי היא לי כמו גיזת זהב.
כמה צעירות עוד העיניים.
גם אם הפנים, עייפו מעט עכשיו.

לא ירא...

מילים: דודו ברק, לחן: אריה ברקוביץ'