כשנהיה בני שבעים ושלוש

כשנהיה בני שבעים ושלוש
נחבק זה לזו זו לזה את הראש
ונשכב במנוחה בין הגיל לשמיכה
ונמתין ונמתין לשיחה

כשנהיה בני שבעים ושלוש
ניזכר איך בילינו בילינו עד בוש
בין ימים ולילות בין קמטי אשליות
שנזקין אם נמתין לבאות

אבל היום כולנו בני עשרים
ואם יותר אז מה אם קצת נגזים
שיער פרוע וחיוך שובב
זה דבר שהולך הולך ולא שב
אז חבק ונשק, נשק עוד פעם
מי ידע אם נדע, נדע את הטעם?!
נה נה נה נה נה נה נה נה נה

אם נזכה לשבעים ושלוש
נחבוק נכדים ונחיה אגדות
נתנדנד במנוחה בין הגיל למבוכה
ונשתוק כך בתוך אנחה

אם נזכה לשבעים ושלוש
ניזכר איך היינו מטפסים על הברוש
ורצים במשובה אל הגיל שעוד בא
לספר לספר אהבה...

מילים: בצלאל אלוני