סוף קיץ

כבר הקיץ חלף,
כבר טסים מעליו
ברבורי הענן בשרשרת.
כבר כמש הדרדר,
ועמוד המטר
מעבר לאופק ניצב.

העולם מתלבלב,
אך מסכית עוד הלב
לתוגה שבעין נקשרת,
כשהקיץ חלף
ומקרקע נשלף
להבו הצחור של חצב.

בגנות כבר מונה אדמה את ולדיה,
בגרנות החציר על עצמו נערם,
בשדרות משליכה צפצפה את בגדיה,
בגדרות מעלות הכבשים את צמרן,
בכרמים מקפלות הגפנים את עליהן,
בתלמים משחימה אדמה קו לקו,
בגבהים הלילות כבר עוטים מעיליהם,
בנכאים חלילו של הרוח נתקף.

כי הקיץ חלף,
כי רוחף מעליו
מפרשו הסמוי של החורף.
מתקצרים הימים,
ובנפש הומים
כיסופים ותוגות כמיתר...

וצופה לו איכר,
איך בבוקר הקר
הקיץ מפנה את העורף.
וכברת אדמה
שדמו בדמה,
מחכה לזרעים ומטר.

בגנות כבר מונה אדמה...

מילים: חיה ורד