אני זו אני

הפרחים, הפרחים ששלחת אתמול,
לבנים, לבנים וריחם מיתנכר.
פעם פרחים אמרו לי הכל
אך היום לא יגידו יותר,
כי אז היה אז,
ועכשיו זה עכשיו,
ואני זו אני.

השירים, השירים שאהבנו עד תום,
כל פיזמון, כל פיזמון שהומתק אז בסוד,
רק עכשיו מזכירים לי פתאום
שאינני יודעת לרקוד,
כי אז היה אז,
ועכשיו זה עכשיו,
ואני זו אני.

הדברים, הדברים שאמרת לי אז,
נשמעו באמת, באמת ניפלאים,
אך היום כל הקסם כבר גז
ונותרו רק מילים, רק מילים,
כי אז היה אז,
ועכשיו זה עכשיו,
ואני זו אני.

אל תשלח, אל תשלח לי יותר שושנים,
הכיכר מלאה, מלאה נערות,
אין ספק שאותם הפרחים
ילבו אהבות אחרות,
כי אז היה אז,
ועכשיו זה עכשיו,
ואני זו אני.

מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש