חוט העצב

חוט העצב שנמשך מזה דורות,
שוב בינך מתוח, פתע, לביני.
מחרוזת הדמעות הניגרות,
מתחלפת בתקוות חוט השני.

חוט העצב שבוקע תהומות,
הוא בתוך תוכנו סליל של מועקה,
מתפתל בין זעקות לבין דממות
ונכרך על צווארנו בחוזקה.

חוט העצב, חוט הבכי,
את ליבי אל לבבך קושר, אחי.
חוט העצב, אין תכלה,
איך מוצא דרכו אלי האפלה.

לא נלמד איך לקבל את הבשורה,
על הצער לו יכולנו לוותר.
אך אולי מן הבשורה הכי מרה,
ניוולד אל יום חדש, בהיר יותר.

את ראשך הנח בשקט על כתפי,
הן מותר לך לבכות ועוד לבכות.
במוחנו המראות עודם צפים,
גם בלב ובנימים הכי דקות.

חוט העצב, חוט הבכי...

מילים: דודו ברק, לחן: אלי לוזון