לאט לאט

כל אשר אכתוב לבטח יעלם
כל אשר אומר לא נאמר
אותו סיפור של השגחה מונח על השידה
על השידה, על השידה
על השידה.

עכשיו החדר הגדול ובו שתיקה של ים
ובעולם הבא אולי דממה,
מדליק פנס ואור חלש
חותך בעלטה
אני לא אטבע, לא אטבע
לא אטבע...

לאט לאט אני נסחף
כמו מתערבב לו נוף לבן בנוף שרב.

הכוח להבין, האומץ לשנות
לדלג מנקודה לנקודה
המסע רומז על סיומו
ואם אני שלו, איך אני שלו? אם אני שלו?

לאט לאט אני נסחף
כמו מתערבב לו נוף לבן בנוף שרב.

מילים: עידן חביב, לחן: עידן חביב