אוניות

האור המשונה שבין ערביים
לא שקיעה ולא זריחה
העיר אותי אחר הצהריים
לגלות שנרדמתי אצלך
הרבה זמן אחרי שהלכת
דיברתי אליך
הרבה זמן עוד ישבתי בשקט
והקשבתי לחשכה

הרחוב שלא מוביל אותי הביתה
רק מוליך אותי שולל
לקח אותי איתו אל תוך הלילה
ירדתי לנמל
אוניות המשא הגדולות
פורקות את המטען
ומפליגות כבדות כבדות
אל תוך הים

הכתובת על הקיר שמול השער
"העוברים תמיד שבים"
מילאה אותי פתאום תחושה של צער
הבטתי מסביבי...

מילים: עלמה זהר