מי שזוכר

שמש מחייכת לי מבין העננים
כמו זרקור בודד על הבמה.
הדמויות נעות ברחוב כמו לפני שנים
לצלילי המנגינה.

קצב מחודש זורם בכל עורקי נפשי,
עוד מעט ינבע כמעיין.
משהו ירקוד בפנים ומשהו ישיר
כפי שפעם זה היה.

מי שזוכר
לעולם ישא את השמות,
קסמי החלומות,
יפזם שוב בעיניים עצומות.
ואני רוצה לשיר עכשיו
נוסטאלגי כמו הסתיו
ואחר לפרוש כנפיים למרחב.

שמש מלטפת את פני ואת ראשי.
הד הרוח שר ומתגלגל.
שוב הלב ניעור בי ומושך אותי בשיר
אל השביל המתפתל.

מי שזוכר...

מילים: ניסן פרידמן, לחן: עמי שביט