געגוע אינסופי

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.
יָמִים וְשָנִים
מַשְׁאִירִים סִימָנִים.
צְרוּבִים הַשֵּׁמוֹת,
הַבָּעוֹת הַפָּנִים.

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.

לִפְקוֹחַ עֵינָיִים
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ
גַּם אִם מַעְיָן
הַדְּמָעוֹת לֹא יָבַשׁ.

הַגַּעְגּוּעַ אֵינְסוֹפִי הוּא
וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲזוֹב.
הֲרֵי הוּא חֵלֶק מֵעַצְמֵנוּ
בֵּן מִשְׁפָּחָה חָבֵר קָרוֹב.

מילים: רחל שפירא, לחן: נורית הירש