בלדה לנוקד

שנים עברו מאז נפגשו לראשונה
היתה היא אז ילדונת שקטנה וצנומה
ברחובות העיר הסמוכה שם גדלה לה
בין דוכני השוק היא טיילה
כאשר מולה עמד הנוקד
גבוה וזר
האמיץ שלא הכיר פחד זה מכבר
לא ידע ליבו מרעד כשהבחין במבטה
הילדה שפלת הרוח
נכלמה וברחה

יתכן שלא אפגוש עוד בעיניים הקטנות
יתכן שאת גופה הנערי אשכח לעד
לא אתן להזדמנות היחידה הזאת לנדוד
לא אתן את בת העיר שלי לזרועות של אף אחד

כי רק איתי אתן לה לבלות את יתר הזמנים
כי רק נוקדת אעשה ממנה בבוא הימים

הנוקד אל הכפר נשא רגליו
עיצבונו נגרר עימו כתרמיל כבד על גב
תל התקוות שבנה ברגע התפורר באלפים
התקשה הוא לחדול מהרהורים
אך למרבה הפלא היא בקצה דרכו
כשמש על עננים
מקסם שאין שני לו
הוא רץ לכיוונה נרגש
שוכח מהעדר
וכשאחז לה בידה
הסבירה לו הפשר

עקבתי אחריך
כבר שעה אני מוקסמת
רוצה אני לחיות איתך
עשה אותי נוקדת

אך אבוי מאז עברו שנים
אהובתו חלתה לו
מנסה למצוא הוא רחמים
אולי האל ישלח לו
ומאז כל יום כשחוזר הנוקד מחיפושיו
אל רגליה הרזות הוא נופל
עייף ומאוהב

יתכן שלא אפגוש עוד בעיניים התמימות
יתכן שאת גופה הנערי אשכח לעד
לא אתן לאהבה היחידה הזאת לנדוד
לא אתן לבת העיר שלי כנפיים של אף אחד

כי רק איתי אתן לה לבלות את יתר הזמנים
כי רק נוקדת תישאר עימי
עד אחרון הימים...

מילים: עמיר חדד, לחן: עמרי דגן