צועני של אהבה

בוקר והשמש שוב עולה
כל הדרכים כאן נפתחות לאורך
אני מסב גבי לעיר גדולה
ופני כמהים אל המרחק
שיירות עוברות מולי
והאופק מתחבא בצל הרים
ורגליי הנפצעות מאבנים
את הדרך מודדות
ולא פעם מבקשות
לא להמשיך, לא להמשיך בדרך

ערב והשמש כבר יורד
נעטף בקצה מעיל קרוע
לעצום את המראות פוחד
פן אטעה במרחבי דממה.
וחולם כדי לזכור
את עינייך בוערות כאש תמיד
זרועותייך החובקות את צווארי
מילותיך הרכות שאוהבות
שלוהטות, ומלהטות מתחת לעורי

כי בכל מקום
כי בכל חלום
כל הנדודים רק מובילים
אל מחסה אהבתך

מילים: נורית פרי, לחן: עמנואל קרטן