לילות בלי מילים

רציתי לצרוח
בקולי לעקור שורשים עמוקים
של עצים עתיקים
וההד ינער אז אבק מעלים
עיר שלמה תיבהל
קירותיה נופלים.

רציתי לצעוק
בקולך המתוק שניגן בתוכי
ונגע בי עמוק.
ומן האוקינוס יבואו גלים
כמו דמעה ענקית
של לילות בלי מילים.

לילות בלי מילים
לילות בלי שינה
אני לא ישנה
אין לי שום מנוחה
מחכה רק לך.

מילים: ענבל פרלמוטר, לחן: ענבל פרלמוטר