שיר הירידה

תאמין לי אני בן שמונה עשרה שנה בניו יורק
ואין כמו הארץ שלנו תאמין לי
ההתנהגות של האנשים, השמש, הבחורות הכי יפות,
האוכל יותר פיקנטי
פה הכל junk food ותביא לנו doughnuts

עוד לא אבדה התקווה, ואני יודע
היא רק נסעה התקווה, ואני נוסע
יורד רק לרגע - כבר חוזר!

תאמין לי הייתי מוותר על כל הכסף שאני מרוויח אבל זה לא משתלם
תשמע חביבי אם יש משהו שבן אדם לא מאבד לעולם זה הזהות שלו
השורשים שלו, זה לא לשכוח לאו הוא שייך ואני תמיד הייתי
ישראלי ונשארתי ישראלי, עובדה! כל בוקר אני אומר לעצמי
Joe don't lose your identitude… בערך.

עוד לא אבדה התקווה, ואני יודע...

אני אומנם עשרים שנה באל.איי
אבל אני בקשר תמידי עם הארץ בטלפון,
מכתבים כל המשפחה שלי שם, מה משפחה?
יש לי גם בית שלא מכרתי, למה? אני כבר חוזר!
בית בית אשכרה עם גינה ונוף נפלא לים, בימית.
מה, החזירו את ימית? מתי? למי?

עוד לא אבדה התקווה, ואני יודע...

כל יום חמישי אנחנו רוקדים, ריקודי עם ביחד,
כל סדר יושבים ביחד בשולחן וכל Christmas
נותנים מתנות שמע חביבי יהודי תמיד נשאר יהודי

עוד לא אבדה התקווה, ואני יודע...

מילים: דודי רוזנטל, לחן: אהרון קפלן