יומנה של אנה פרנק

ארון ספרים מסתיר אותי.
ואיזה, איזה פחד.
אבי, אימי ואחותי,
עם השכנים ביחד.

כולנו בדממה והס,
כשרק הלב תפילה לוחש.
כאן מסתתרים מן הקלגס,
שאת נפשנו מבקש.

יומן שלי, יקר שלי,
הו קיטי חברתי.
האם אזכה לראות זריחה?
האם אמצא מותי?

בחדרים הקטנטנים,
מן הרגשה חונקת.
ימי קרה ועננים.
לילות אימה ושקט.

זה לא נכון, זה לא צודק,
אני רוצה לצחוק בקול.
לרקוד, לשיר ולשחק,
ילדה אני, בסך הכול.

יומן שלי, יקר שלי...

יש רגעים קשים נורא,
ביחסים בינינו.
צפוף כול כך כאן בדירה,
הכול סוגר עלינו.

גם המזון חסר מאוד,
המלחמה בתוך העיר.
האם אחיה? האם אשרוד?
האם אוהב עוד ואשיר?

יומן שלי, יקר שלי...

מילים: דודו ברק