התעוותות של הגורל

הם ישבו יחדיו בפארק
בשמי הערב חושך דק
הביטה בו ולבו פסק לרגע מלפעום
הרגיש לבד פתאום
והצטער שיצא בכלל
וצפה בעיוותו של הגורל

הם הלכו לצד התעלה
אני זוכר היטב, במבוכה קלה
עצרו אז בפונדק שינה עם אור ניאון שמשתולל
הוא הרגיש את חום הליל
מכה בו כאילו נפל
מרכבת התעוותות של הגורל

אי שם ניגן סקסופון חנוק
כשהם עברו ליד השוק
כשדרך צל חדר מין אור מחוק כשהוא התעורר
היא זרקה לאיש עיוור
מטבע לתוך הסל
ושכחה מעיוותו של הגורל

הוא קם, עירום היה חדרו
היא לא היתה שם לידו
אמר "לא אכפת לי" לעצמו, פתח את חלונו
הרגיש את הריקנות הזאת בתוכו
שלא הבינה כלל וכלל
תוצאה של עיוותו של הגורל

שומע תקתוק השעון המעורר
מסתובב עם תוכי שמדבר
צד אותה בנמל הסוחר שם נכנסים המלחים
אולי שוב יחליפו מבטים
אז זה יהפוך בלתי נסבל
מחכה לעוד עיוות של הגורל

אנשים אומרים לי שזה חטא
להשאיר בפנים את מה שיש לתת
היא היחידה היכן שהיא נמצאת,
אך דרכה היא לי אבדה
באביב היא נולדה
ואני נולדתי בלי מזל
לך תאשים התעוותות של הגורל

מילים: בוב דילן, לחן: בוב דילן