כוכבים בדו

נגה שמי הקוטב קרחוני עיניים.
ניעם-נים וזמר ברבורי זרועות.
חן כמיהה ולעג חרסינת שינים.
אכזרית, חומדת ויפה מאוד.

אצבעות הורד צפעוני בדולח.
כישופי צפון בלהט המגע.
כל כוכבי הלכת לא עייפו בדו לך
על מלכי השלג ונסיכי תוגה.

הימים הפליגו, מפרשים באופק.
התקוות הכזיבו, הזיות עשן
ציפיה נסערת וערגה ליופי
את ליבך הסגירו שבי לכבשן.

ותפגע השמש בספינת הקרח -
וימס הקרח ותקפא האש.
ועודך טובעת לקראתך, על הברך,
צל מוזר כורע ולחשים לוחש:

בואי ותראי נא לי ה'יש' ו'אין'.
בי יבכו ירנו מדוחי הכרך.
במסילות אין חקר נד הלום היין
פרא דם בן זמר מפולד ורך.

בואי ותראי נא תוך סופות היער
בשבילך נשאתי סוד הניצחון.
רק אותך איוויתי, רק עלי הנער,
כוכבים בדו לך בשלגי צפון...!

מילים: אלכסנדר פן