כנטות היום

בשקוע מדורות חיינו האדומות
נסיר מעל מצחנו זר החגיגות
פרוע העלים והשושנים הנושרות
ואחר הדומם נרד אל הנהרות.

וכנטות היום נעמוד על שפתם
בעיניים תרות אחרי מרוצתם,
העזובים והגאים לאין קצה בבדידותם.

ולשטף אודם הערביים
נפעמים נראה, והנה פרחים באים,
פרחים לבנים
נישאים ביקר על פני המים
משולי גן מאושר נגרפו
בשחוק בצהריים.

וידענו: לעינינו עברו נעורינו
ובהערב זכרם בנפשינו
יט, יחשיך צל יגון ערבות על ראשינו.
ואולם ממעל ידרוך כוכב אחר כוכב על פני הרים,
ויקדש לילה גדול וזר עלינו,
ורוח ערב יגע בנו והמה כעל כינורות שחורים.

ולשטף אודם הערביים...

מילים: אברהם בן יצחק