פרח דם המכבים

את פרח דם המכבים,
ראיתי בעצמי.
איך בהמון צנח אל תכול המים.
את פרח דם המכבים,
שמרתי בליבי,
כשפרש כותרת בשמיים.

והם לרבבות,
מצנח ולבבות.
ועל ראשם חופת מלכות מוזהבת.
היום הם כאן איתי,
מעל לגג ביתי,
מחר הרחק בארץ נעזבת.

את פרח דם המכבים,
קטפתי לעצמי,
במבטים תוהים, קרועי עיניים.
עם פרח דם המכבים,
בקשתי להמריא.
ואז איתם, לנשור לים, בשניים.

והם לרבבות...

את כל פרחי הצנחנים,
בקשתי להביא,
מערבות, בארץ לא מוכרת.
אולי מחר, תראו אחים,
איך כל אותם פרחים,
יהיו לעד לעיר המאושרת.

והם לרבבות...

מילים: דודו ברק, לחן: אפי נצר