לנגן ביחד

היה היה פסנתר ישן,
חביב, אבל ביישן.
שבעים שנה הוא ניגן לבד,
והיה לו די נחמד.
אך יום אחד אמר הפסנתר:
"לנגן בשניים זה נחמד יותר."

הוא יצא לנוע
בשבילים ובדרכים,
הוא נדד שבוע
בין בתים ובין פרחים.

על גבעה שם בגליל,
בצלו של ער אציל,
הוא פגש חליל.
הם ניגנו להם ביחד
סונטות ושירים,
סמבה והורה,
והיו מאושרים.

כעבור שלושה ימים
אמר הפסנתר:
"לנגן בשלושה זה נחמד יותר."

הם יצאו להם לנוע
בשבילים ובדרכים,
נדדו להם שבוע
בין בתים ובין פרחים.

ובבוקר קצת אפור
על ראשו של הר תבור
הם פגשו כינור.
הם ניגנו להם ביחד
סונטות ושירים,
סמבה והורה,
והיו מאושרים.

כעבור שלושה ימים
אמר הפסנתר:
"לנגן בארבעה זה נחמד יותר."

הם יצאו להם...

כשהגיעו סוף כל סוף לאילת
ירדו לחוף
ופגשו שם תוף.
הם ניגנו להם ביחד
סונטות ושירים,
סמבה והורה,
והיו מאושרים.

ועכשיו עלי ללכת,
אז היו שלום כולכם.
ומה קרה אחר-כך?
נחשו בעצמכם.

מילים: דתיה בן דור, לחן: דתיה בן דור