גוזל קטן

גוזל קטן אומר שלום לזוג הוריו,
פורש כנף ומתעופף לו מן הקן.
כמו כל גוזל, שהחיים עוד לפניו,
גם הוא חושב שלעולם לא יזדקן.

במלוא גרונו הוא מצייץ ציוץ של מרד;
כך מצייצים הגוזלים כולם,
אך הוא חושב שהוא נולד לשיר אחרת,
ובשירתו הוא ישבה את העולם.

וכך הוא מצייץ בעוז ובעצמה
כמו בן כנף שכבר יודע את הכל,
וכל ציפור זקנה חושבת לעצמה:
"הנה גוזל שמתחלף לו רק הקול!".

בציוציו יצא לכבוש את העולם,
המריא הרחק הרחק אל המרומים,
אך שם פגש את בני גילו פורשים כנפיים
וכל גוזל משמיע ציוצים דומים.

הוא התבגר ושירתו גם השתנתה,
כבר אין הוא שר יותר בלהט נעורים,
וכל ציפור זקנה אומרת לעצמה:
"סוף סוף למד לשיר כמו כל הציפורים!".

בסוף ימיו חזר לקן שבצמרת:
גוזל זקן אשר קולו כבר נעלם
וכל שנותיו ניסה לשיר שירה אחרת
ושירתו כלל לא שינתה את העולם.

מילים: שמעון ישראלי, לחן: יאיר רוזנבלום