אודות צוק
בגאוגרפיה וגאולוגיה צוּק הוא בליטת סלע אנכית או כמעט אנכית. צוקים מקוטלגים כתצורות קרקע ארוזיות בגלל דרך היווצרותן. הצוקים נפוצים באזורי חוף, הרים, מדרונות הרים ולאורך נהרות. צוקים נוצרים בדרך כלל מסלע שעמיד בפני בליה ופגעי מזג האוויר. סלעי משקע נוטים ליצור אבן חול, אבן גיר, קירטון, ודולומיט. סלעי יסוד, כגון גרניט ובזלת, נוטים ליצור צוקים.
מדרון (Escarpment) הוא סוג של צוק הנוצר על ידי העתק או מפולת קרקע.
בסיסם של רוב הצוקים הוא בצורת שיפוע המכוסה בחלוקי אבן. באזורי אקלים צחיח או מתחת לצוקים גבוהים מדובר בערימה חשופה של סלעים שהתדרדרו. באזורים שבהם הלחות גבוהה יותר ייתכן ושכבת אדמה תכסה את האבנים.
בצוקים רבים יש גם מפלי מים או מקלטי סלע. במקרים מסוימים הצוק הולך וקטן לקראת סוף הרכס.
כיוון שהצוק לא בהכרח אנכי באופן מלא, ניתן לתת מספר תשובות לשאלה האם מדרון מסוים הוא צוק או לא, כמו גם לשאלה איזה חלק משיפוע הקרקע נחשב לצוק (לדוגמה כאשר נתון מצב שבו יש קיר סלע אנכי במלואו מעל שיפוע תלול, ניתן לספור רק את קיר הסלע או את שני החלקים). דבר זה מסבך את הכנתן של רשימות צוקים.
לפי מספר מקורות הצוק הגבוה ביותר בעולם, שגובהו הוא 1,340 מטרים, הוא הצד המזרחי של מגדלי טראנגו בקארקוראם שבצפון פקיסטן (טענה זו מסתמכת על הגדרה מחמירה של המושג צוק, כיוון שתצורת הקרקע הזאת היא כמעט אנכית). אם מקלים בהגדרת המושג צוק, הגובה הכולל הוא מעל 1,600 מטרים. הצוק הימי הגבוה ביותר (1,010 מטרים) שוכן בכפר קאלאופאפה בהוואי (טענה זו מסתמכת על הגדרה מקלה של המושג צוק, כיוון שהזווית של הקרקע באזור זה היא 60 מעלות).
כאשר מדובר בקטע שהוא אך ורק אנכי, הר ת'ור באי באפין שבקנדה הוא הצוק הגבוה ביותר (1,370 מטרים).
