בתכול השמיים

בתכול השמיים, בגובה כי רב,
כבר שטו אלפיים דגים של זהב.
ולילה שוטח רשתו לצודם,
וצד הירח הבא מן הים.

ורוח נושבת,
ולטף לה רך
וטלי חושבת
ושחה לי כך:
"הערב עשית את כל הדברים,
כל הדברים -
אך עוד לא ניסית לכתוב לי שירים -
כתוב לי שירים!"

הנה המחברת,
הנה גם העט.
אפשר, זאת אומרת,
מעט לפייט.
ישבתי, חשבתי:
אולי-ואבל, אולי-ואבל
ושיר זה כתבתי בשביל חמוטל.

מילים: אברהם שלונסקי