נושנות

כעיניים קורצים שמה
בשמיים אורים זכים...
בעיניהם פז הכרובים
צופים בנו מן החרכים.

סביב ימתח הירח
חוטי אור ככסף זכו.
מקרניהו, יונה תמה,
שערות ראשך יפו רכו.

שם כגלי שיש טהור
צפים גיזרי עבים צחורות
מן העבים, חמדת ליבי,
מעלות רוחך זכות טהורות.

"רסיסי לילה תלויים שמה
בין עשבים ומזהירים"
שתי עינייך יפו, אורו
גם מרסיסים, מספירים.

"חרש שוקק פלג שמה,
רוח יישוב - קטורת כליל".
נישמת אפך - רוח עדן,
קולך המיית פלג, חליל.

"שם הזמיר יפצח רינה,
מה רוממה היא, כבירה!..."
לילה צוי חסדך איתי,
האהבה מקור השירה.

"היאריך, דוד לבבי,
היאריך ליל עדנים?"
דברים אלה, נערה פותה
מה ישנים הם נושנים!...

מילים: חיים נחמן ביאליק