האיש והגיטרה

בכרך סואן, חגור בטון
פוסע איש עייף
ליבו לא שש עם ההמון
ליבו רק לה כואב,
על כן ילעג לו הרחוב
ראו נא איש שוטה
בכל ימיו עימה יסוב
ממנה לא ירפה.

היה היה האיש
כמוך וכמוני
אהב את העולם
כילד את אימו,
אך רק את האחת
אותה בלבד חמד
את הגיטרה - יחידתו...

אומרים אי-אז היה עשיר
עטור כבוד, הדר,
אך את ביתו באש הבעיר
איתה בלבד נשאר,
אותה האיש שוב לא נטש
דבק בה כמכושף
והיא לו בית ומקדש
מגן היא לנרדף

גם לא חלום אחד בלבד
במו ידיו קבר
בראש חוצות בלב כיכר
את דם ליבו מכר,
וכך נבלו ימים אין ספור
נבל האיש כמותם
אך רק אותה ביקש לזכור
לשמור עדי עולם.

מילים: אברהם בן זאב, לחן: יוסף הדר