תשע עד חמש

בוקר מוקדם מהמיטה נגררת
אך עדיין לא מתעוררת
שותה קפה שחור חזק חזק.
עיניים נפקחות עוד מהמקלחת
אל הרחוב אני נשלחת
חיוך מקרי יספיק לי עד חמש.

תשע עד חמש
לעמוד על הרגליים
זה קצת מייאש
החיים עוברים בינתיים
אתה מתאמץ
ותודה אתה לא שומע
מחזיקה בכוח לא להשתגע...
יום שלם לתת
לתת מבלי לקחת
אין לי שום סיכוי
רחוקה מהצלחת
ולהתקדם
הם אף פעם לא יתנו לי
זה בזבוז של זמן
שום ברירה אחרת אין לי.

יום אחד אני אהיה מאושרת
זה יקרה ממש כמו בסרט
אני אברח רחוק רחוק מכאן
יצא לבוס עשן מהאוזניים
שכולם ימחאו כפיים
הצדק ינצח בגדול.

תשע עד חמש
לעמוד על הרגליים
זה קצת מייאש
החיים עוברים בינתיים
אתה מתאמץ
ותודה אתה לא שומע
מחזיקה בכוח לא להשתגע...

הנה תפנוקים
ארוחות כיד המלך
יש חיים קלים
כאן אצלי ליד הדלת
יש חיים טובים
הם יודעים שאתה יודע
זה משחק מכור
אך החופש עוד יגיע...

יום שלם לתת
לתת מבלי לקחת
אין לי שום סיכוי
רחוקה מהצלחת
ולהתקדם
הם אף פעם לא יתנו לי
זה בזבוז של זמן
שום ברירה אחרת אין לי...

מילים: דולי פארטון, לחן: דולי פארטון