חמש לפנות בוקר

חמש לפנות בוקר. קריר.
פנס נושא אור על אם דרך קפא.
כוכב נעזב עוד מאיר על העיר,
בודד כנקודת השקפה.

פותח אדם חלונו לרקיע
והחוצה מוציא את אפו החולם.
עף האף כיונה וחוזר ומודיע:
העולם עוד בריא ושלם.

בלילה הזה כל דבר לא ארע,
שום קונטיננט בימים לא שקע,
שום מפה מדינית לא הפכה את עורה,
שום רפובליקה לא התפקעה.

ההיסטוריה דילגה על הלילה הזה
וכותבי העיתים יזניחוהו בצל
מתלבש האדם אט לאט כהוזה
וחושב:- תודה לאל.

מילים: נתן אלתרמן