מור

וכשאקרא בשמך, לא תדעי שלך בכיתי,
וזה לא שלא נרדמתי בגללך.
וכשאקרא בשמך, לא תוכלי פתאום לדעת,
ורק ליבי ידע את הכאב.

וכך עובר עוד יום, האור יורד בערב,
ולא אמרתי למה או מתי.
שוקע בחלום, בו את פתאום הולכת,
ושקט מכסה את הרחוב.

מור - אני לא רואה כבר את האור.
מור - מאהבה אני שיכור.
מור - מנסה שלא לזכור.
מור - ואז הלכת מבלי לחזור.

ולא אמרתי לך, אך זה נכתב מזמן בספר,
על דפים לבנים, שירים של אהבה.
עכשיו אני הולך, אבל אם אני אחסר לך,
רק תני לי סימן ואז אני אבוא.

מור - אני לא רואה...

מילים: קובי פז, לחן: קובי פז