שוב האש לא תבער פעמיים

שוב האש לא תבער פעמיים,
והים לא ייסוג לאחור.
בין ייאוש לתקווה זורמים מים,
וליבך כבר אומר את הכל.

כמו עצבות הנמצאת על ליבנו,
ערפל מכסה את החוף.
כמו ציפור הדואה בשמים,
סתיו יורד ומסתיר את הנוף.

וירח מסתכל מלמעלה,
איך את נושרת בסתיו.
כמו עלה מהעץ עד למטה,
ואיך ירוק הופך זהב.

ונישא בדרכו על הרוח,
במטר הראשון של הסתיו.
עם האור הראשון עד אלייך,
עד אשר יעלה-לו כוכב.

מאדמות-מסתורין שבהודו,
מנהרות-רחוקים במזרח.
עד קברי צדיקים שברוסייה,
שם השמש אולי לא תזרח.

וירח מסתכל מלמעלה...

מילים: קובי פז, לחן: קובי פז