אישה הרה

עיתים אני נדמית לי, אדמה.
אני חמה, אני סודות זרעים וקש,
אני נמצאת תמיד בתוך דממה.
אני אומרת, ואתה - לא חש.

עיתים אני נדמית לי כחיה,
כולי כבדות, רפיון - חשש.
אני דואגת לנוחות ולמחיה,
אני אומרת, ואתה - לא חש.

אני יוצרת משהו שלא היה,
כי בי נרקם כעת אדם חדש.
אני אומרת זאת, אני בוכה,
אני אומרת, ואתה - לא חש.

עיתים אני נדמית לי, אלוהים.
אני יוצרת בי חיים, דבר חדש.
בלילה, בין שמיכות לכוכבים,
אני אומרת, ואתה - לא חש.

אני יודעת שאתה דואג,
אתה אומר "אשתי", נושק, נרגש,
אך איך אסביר את הנרקם והחוגג?
אני אומרת, ואתה - לא חש.

אני יוצרת משהו שלא היה...

מילים: מירה מאיר