שלושת הפעמונים

אי שם בכפר קטן, נידח
על שפת אגם, רחוק, נשכח,
בלילה עת כוכב צנח,
נולד תינוק עגול ורך.
ז'אן פרנסואה ניקו
כך קראו לו
וכשאת שתי עיניו פקח,
הוא ראה פלאים שנבראו לו
ואליהם לבו נמשך.

פעמון צלצל בכוח
במגדל הכנסיה
והדהד - נא לא לשכוח
לעולם בא ז'אן פרנסואה.
נשמה זכה נולדת
להבה קטנה בודדת,
מבקשת כמו נרעדת,
הגנה ואהבה.

אי שם בכפר קטן, נידח
על שפת אגם רחוק, נשכח,
עשרים שנה חלפו בסך
וז'אן פרנסואה אשה לקח.
בלבן אליו הופיעה,
כעץ שקד גופה פרח
את ידו וליבו לה הציע
ביום ההוא המבורך

פעמון צלצל בכוח
במגדל הכנסיה
והדהד צריך לשמוח
באושרו של ז'אן פרנסואה.
נשבעו שניהם, הצהירו
אמונים והקרבה,
את לילותיהם יבעירו
ובאש ליבם יגבירו
את עוצמת האהבה.

אי שם בכפר קטן, נידח
חלפו שנים, הזמן ברח
בלילה עת כוכב צנח,
נרו של ג'אן פרנסואה דעך,
כעשב בר ירוק נולדנו
לחיות בגשם הניתך,
ולעפר לחזור נועדנו
ומעלינו ברוש יצמח.

פעמון צלצל בכוח
במגדל הכנסיה
והדהד, נא לא לשכוח
את מותו של ז'אן פרנסואה.
אם אלוהים נוקש בדלת
אל תפחדו אדם חוה,
בצל כנפיו שלוה גואלת
תמצאו אי שם בתכלת,
נצחיות האהבה.

מילים: אהוד מנור