תל הבבילון

מאה קילומטר מצומת סדום ועמורה
מרים ת'אף מעל עשן התחבורה
בניינים, אנשים, אגזוזים, מטוסים
גם אני רוצה לעוף אל מעל הכוכבים
האם רואים אותי? כי אני רואה אותם
בבלוק שלי גרים חצי מיליון בני אדם
רק לחמישה מהם אומר שלום בבוקר
כנראה שלהגיד שלום היום עולה ביוקר
וחשבונות, תשלומים ודו"חות חנייה
מחייכים אלי כל בוקר מתוך התיבה
ואם התלוש כל כך קטן
למה עולה כל כך הרבה?
ובסוף אני משלם תמיד
סותם את הפה

גר בתל הבבילון
תל הבבילון בציון
חי וישן וחולם על דירה בצפון
גר בתל הבבילון
תל הבבילון בציון
חי ונושם ואומר תודה יום יום

נכנסים לתיבה כמו אדם וחווה
'סתכל, אצלי בערוצים זה לא זהב ולא תבל
כל היום הם משדרים לי סתם זבל מבבל בערמות
בבילון פתחה שוב בשביתות
והכלב של השכנה שלי עוסק ביציקות
בחדר מדרגות שוב נשרפו המנורות
יורד בזהירות ונכנס להזיות
רוצה לנשום? תשלם
רוצה לחנות? תשלם
רוצה לעוף? תזמזם
לוקח 405, עולה לירושלם
אבל גם שם כבר לא צלול כיין
גם קפא לי שם המוח אז חזרתי בינתיים
לתפוס תנומה קלה בים של שמש בין ערבים
שילמתי 10 שקל על כסא - ישנתי שעתיים

גר בתל הבבילון...

עד 1908 שום דבר מזה עוד לא היה קיים
הירקון זרם בנחת אל הים
עד שבאו כמה חבר'ה אירופאים עם חזון
בלי לשים לב קמה תל הבבילון
הבתים צצו בקצב כפטריות אחרי הגשם
גם כבישים ומדרכות וכל דבר אחר בעצם
מכולות וקיוסקים עם המון עיתונים
ומגדלים מאוד גבוהים שנוגעים בכוכבים
גנים ציבוריים לקטנים ולגדולים
בתי קפה, בתי מרזח ומועדונים
ובשנות השמונים עם מגפת הקניונים
אתם דבר אחד שכחתם
קוראים לו אלוהים

גר בתל הבבילון...

מילים: שאול גרוס, לחן: דן אילון