ולא היה בינינו אלא זוהר

ולא היה בינינו אלא זוהר
זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
בלובן תפרחתו יפת התואר.
ומה מאוד צחקת באמרי
כי אל השחר הענוג כורד
אקרב ואקטפנו למזכרת
ואשמרנו בין דפי ספרי.
את זרועך נשאת, התזכור?
והנידות אט ענף תפוח,
ועל ראשי ירד מטר צחור.
מטר צחור
מאחורי גבך הכפר ניעור,
החלונות נצטלצלו עם רוח -
ולא היה בינינו אלא אור.
אלא אור.
אפילו בחלום לא ראיתיך
מאז נפרדנו. הלילות יורדים
על תנומתי כעננים כבדים.
מחנק ואלם. לא עוד ביקשתיך.
דמי יבש ברוח הקדים,
ליבי שפל מאד והאילת
לא עוד תרעיף בבוקר פז ותכלת
אור דבש על עפעפי החרדים.
רק לעיתים, עם רדת הגשמים,
עת כי עולים מאדמה גוססת
ריחות קמילה בשעת הדמדומים.
דמדומים.
זכרון קולך הרך והתמים
יעיר את שתיקתי בצליל של חסד-
בשורת חדוה מעבר לימים.
לימים.
ולא היה בינינו אלא זוהר
זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
בלובן תפרחתו יפת התואר.
ומה מאוד צחקת באמרי
כי אל השחר הענוג כורד
אקרב ואקטפנו למזכרת
ואשמרנו בין דפי ספרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
ולא היה בינינו אלא אור

מילים: לאה גולדברג, לחן: דני ליטני