יותר מדי

יותר מדי זיתים בעמק.
יותר מדי אבנים במורד.
יותר מדי מתים, פחות מדי
אדמה לכסות את כולם.

ואני צריך לחזור אל הנופים המצוירים
על שטרות הכסף
ואל פני אבי שבמטבעות.

יותר מדי ימי זיכרון,
פחות מדי זכירה.
ידידי שכחו את אשר למדו בנעוריהם.
במקום מוסתר שוכבת נערתי,
ואני תמיד בחוץ, מזונן של רוחות רעבות.

יותר מדי עייפות,
פחות מדי עיניים להכיל אותה.
יותר מדי שעונים,
פחות מדי זמן.
יותר מדי שבועות על תנ"ך.
יותר מדי כבישים,
פחות מדי דרכים,
בהם הולכים באמת: אדם אל גורלו.

יותר מדי תקוות
שברחו מאדוניהן.
יותר מדי חולמים.
פחות מדי חלומות,
אשר פתרונם יהפוך את תולדות העולם
כחלומות פרעה.

חיי נסגרים מאחורי.
ואני בחוץ, כלב
לרוח האכזרית והעיוורת,
שתמיד דוחקת בגבי.
אני מאולף קם ויושב
ומחכה להוביל אותה דרך הרחובות של חיי,
שיכלו להיות חיי האמיתיים.

מילים: יהודה עמיחי