על שפת הכנרת

שמה גז
הילוך ראשון
עוד שעתיים בצפון.
הנה נמחק עוד קמט מהלחי
מתחייך לו בכי בגרון
ומתגלגל אל הלשון
פותחת רדיו להקשיב
זו תחנה שלא קולטים בתל אביב.
ואדי ערה משמאלי
יד מונחת על שלי.
מאחורי עוד יום אחד מתוח
ים אחד מלוח
שיר שנמרח על השולחן מול המטבח
וזה בסדר להיות שותק,
עוד נתקרב ככל שנתרחק.
ושם בתל אביב רחוק מהעין
שוכב על המיטה אחד שאוהב עדיין
בקיץ שעבר הייתי מאושרת
מבוקר אחד איתו לבד
בסנדלים
על שפת הכינרת.
במכונית על מאה חמישים,
יש שיר שכבר העיר את הכבישים.
לוקחת סיבוב באמצע החלטה,
לא לאבד שליטה,
כבר כמה זמן שכל החיים בבלגאן
פתאום הלילה מטפטף
הקיץ הזה מזמן צריך להישטף.
ושם בתל-אביב רחוק מהעין
שוכב על המיטה אחד שאוהב עדיין
בקיץ שעבר הייתי מאושרת
מבוקר אחד איתו לבד
בסנדלים
על שפת הכינרת
שם רחוק מעיננו
אולי לא נרדם, אולי חושב עלינו.
בקיץ שעבר לא הייתי מתארת
אותי ואותך
מול הזריחה
מאושרים.
נוסעים לכינרת

שמה גז
הילוך ראשון
עוד שעתיים בצפון.
הנה נמחק עוד קמט מהלחי
מתחייך לו בכי בגרון
הנה חולף עוד זיכרון
איך שיר יודע להכאיב.
זו תחנה שלא קולטים בתל אביב.

מילים: קרן פלס, לחן: קרן פלס