אדם בונה את ביתו לבדו

אדם בונה את ביתו לבדו,
אבן אבן - לבדו לבדו.
מביט לאחור אל תוך גן הגנים,
לבדו לבדו - אל תוך גן הגנים.
אוחז בידה של חוה אשתו,
והיא פרועת מבט מחבקת אותו.
בעיניו עוד זכר החרב,
עיט צונח מעל לראשם.

וישאו את ראשם, ויבכו בכי מר
על טעם הדעת מעץ הנסתר...

קין בונה את ביתו לבדו,
אבן אבן - לבדו לבדו.
מביא ממיטב פירותיו הנאים,
אוחז בקרנות מזבחו החדש.
וצועק העשן העולה מן הקש,
בעיניו עוד זכר אחיו האהוב,
זכר התום שלא עוד ישוב.

וישא את עיניו אל שמים גדולים,
בתמהון עולמים - הו אלוהים, אלוהים...

חוה יולדת בנים לבדה,
אחד אחד - לבדה לבדה.
מביטה לאחור אל תוך גן הגנים,
לבדה לבדה - אל תוך גן הגנים.
שומרת על בנה כבבת עינה,
והוא אדום פנים שוכב בחיקה.
בעיניה עוד אש החרב משם,
פחד המוות מעל לראשם.

וישאו רגליהם וינוסו משם,
לעולם ייסגרו שערי הגן...

מילים: יובל דור, לחן: אלדד שרים