הבית האפור

בבית האפור ברחוב דוב הוז חמש
האורלוגין תמיד היה תלוי קצת על העוקם
תמיד היו דברים שהס מלהזכיר
ולילד כמו יואל זה קשה קצת להסביר
אל תיגע בפמוטים זה מזכיר לסבתא בינה
עבר שחור משחור שבעל כורחה הלבינה
אל תיגע במנורה שפוצעת את הקיר
את הבית האפור אי אפשר כבר להאיר

בבית האפור החלונות תמיד סגורים
ואיש אינו שואל כי מוטב שלא לדעת
כולם מהנהנים, מצקצקים בלשונם
כשסבתא בינה מתלוננת על פגעי הזמן
אל תיגע במכתבה שנטשה את מכתביה
אף אחד לא אוהב לבכות כשהוא שבע
תגמור את הלפתן ותלך מיד לישון
כי כל בני האדם מחקים את השעון

מה שלא תעשה אל תיגע בתקליט הישן
הוא מזכיר לסבא וסבתא עולם שחלף מן העולם

בבית האפור מכבים את הכבוי
מאבקים את הספות למרות שאיש כבר לא יושב שם
את הלחם מכסים כמו לו היה תינוק
ואת הבכי הכבוש סוחטים אל תוך צינוק

מה שלא תעשה אל תיגע בתקליט הישן
הוא מזכיר לסבא וסבתא עולם שחלף מן העולם

נגן בקונצרטינה, נגן עד שאבכה
נגן לי שיר שאיש אינו זוכר כיצד לשכוח
נגן בקונצרטינה, נגן עד שניפול
וכל הזכונות יירדו איתנו אל השאול

מילים: רונה קינן, לחן: רונה קינן