הקולב

כל החיים לפחד לאבד
זה כל החיים חצי בן אדם
זה כל החיים סיבים של חולצה
וריח קלוש שנמוג עם הזמן
כל החיים לישון בענן
ולנשוף ולשאוף את אותו העשן
לשטוף את העור נקבובית נקבובית
ולמצוא שאין כלום בתחתית התחתית
ולרקוד בלי לזוז ולצחוק בעווית
ולרדת על ארבע כדי לכרות את הברית
שבין הנשים לבין הילדים
שגולפו מן הגזע והפכו לגברים

כל החיים לפחד לאבד
זו כל התמונה שיש לי ממך
מכורבל וכאוב ורועד במיטה
מגמגם בלי לנשום מול כל הכיתה
מקפל את עצמו אל תוך מלונה
דוחה על הסף נשיקה ראשונה
מתעורר לשעות ארוכות של שינה
מעניש את עצמו ועומד בפינה

היא לא אמרה לך כלום כשתלתה את עצמה
על הקולב הישן בחדר השינה
היא יצאה מהחדר ומאז לא חזרה
השאירה מכתש בתוך התקרה
השאירה רוחות בחלל הדירה
השאירה אותך עם עווית בשפה
ותמונה של עצמה
אכזרית ויפה

מילים: רונה קינן, לחן: רונה קינן