חמסין

בחדרי מוגפים כל התריסים
חם וחושך כרתו פה ברית.
כסדר של פסח בבית אנוסים
ערוכה פת השחרית.

את פורסת לי לחם: "אכלי, אכלי"
מצטמקת ידך היפה.
את מבקר עד ערב תעבדי בשבילי
כדי לשכוח, שאת עייפה.

אמא, סלחי, לא פתרת, לא ידעת,
כי ארצי בת חמסין עקרה ונוקשה,
כי היום אכזרי פה כשתיקה של הבת
שבגרה והיתה לאשה.

ושוב מחר החנק בגרון.
ולילה וחמסין. אתה והיא.
מחר יהיה כל רגע האחרון
בזמן - המתאבד האלוהי.

וצחוק כבד מאוד יכאיב, יכאב -
חמסין. אתה והיא. ואין מפלט.
ורטט קר יחרוט בתוך שרב:
מאה מיתות ולא קנאה אחת.

מילים: לאה גולדברג