ביד אוהבת

שמע להמיית הרוח הנושבת. איך הגולן
דלק באש לוהבת. עכשיו, את השריפות
קטיפה של רקפות
הזמן עטף ביד אוהבת.
ראה את ארצך, את הכואבת. גע בה
לחש את שמה.
היא לבדה לחוף ימים יושבת ואין לה נחמה.
פרחים שלה הפכו לאבן.
ולפעמים דואה בשמי-הערב כת עגורים
קטנה, אל הדרום עוברת.
ודקל משיריה של רחל, אותו הדקל שפל-צמרת.
באים אז דמדומים אל אוהליך.
זהב של אור כבד סוגר את עפעפיך וגשם שיורד על
השדות, רוחץ שרידי-המלח משפתיך.
לא נחמה אתה שואל, רק לא לשכוח
שירים שלא יכלו להיגמר
אילן שלא ישוב
לפרח.

מילים: נתן יונתן, לחן: חנן יובל