השיר על לוהילי

אז, בימי עלומי, בלכתי בשבילי
כשהיו לי אילאיל וגם אנאבל לי
ראיתיה פתאום הולכת מולי
לא היה כיופיה בדרכי האלים
אז קראתי בשמה - לוהילי

לו היא לי, לה אתן את יומי ולילי
לו היא לי, לה אפרוש יריעות אהלי
ואביא לה שנהב, אלמוגים וחלי
לה אתן את כולי.
ועוברות השנים בלעדיה, אלי.
לוהילי איננה שלי.

אוהביה כלים. איפה היא, שואלים -
היא רועה את צאנה בעמקי הנחלים?
או רוחצת גופה ברסיסי הטללים?
או דואה כענן בשמיים כחולים?
או שוחה כבת ים בקצפי הגלים?

לפעמים היא חלום שמאיר את לילי,
כבר איני יודע אם שם של ילדה,
או סתם של צלילים,
או בדיה עצובה שבדו האלים.

וכשפעם יכלו בעולם הצלילים
אז אמרו לה - אצלי
ינגנו לי תמיד
קסמה וגם שמה - לוהילי.

מילים: נתן יונתן, לחן: חיים לוי