גן עדן של טועים

גופה טובע בין ידיו, גחל בלהבה
ובעיניו כמו נוגע אלוהים
בלב יש אבנים קרות, החוט כמעט נקרע
בין הטיפות זולג הזמן נטול שקרים
ופרק הסיום נגמר, בו נקבעו חוקים
אך בי פועם הלב, מילים ומבטים
אולי הייתי מסתגר בצל סוכת שלומך
אך בעינייך אין אותה ובי פועם הלב

הזמן שלי נוסע היכן שיש ספק
ליבה כבר לא נוגע, אך טרם התרסק

ואם אטבע בתוך הים שבעינייך
ואם אמריא אל תוך ליבך על רוך כנפייך
אם אשקר לך את עצמי בין המילים
אלך אל גן העדן של טועים

הסתיו נצבע כהה וקר, נלחמת אהבה
כאב נסוג אחור ומזייף אותה קרובה
אני ליצן עצוב או צעצוע
לתת לשכוח את עצמי ובעצמך להשכח

הזמן שלי נוסע...

מילים: שימי בקר, לחן: שמואל אלבז