נקודת משבר

מהפחד לדבר, מהאומץ לשקר,
מהגבול הדק שבין הבסדר לעובר,
בשפה ללא מילים, כמו ציור ללא צבעים,
גם פנייך הן שקטות בלילות של מסתורין,
תספרי לי את עצמך, תלחשי, בגופך תעטפי,
אותי עמוק לתוכך תאספי,
עייף מלכבוש פסגתך לאיטי,
ולפעמים זה עוזר, להרפות ולשחרר,
זה נותן יותר מקום לדברים להסתדר,
לנסות להבין אותך מבלי להכיר, זה מורכב ביותר,
בנקודת המשבר, להרפות ולשחרר,
זה נותן יותר מקום לשברים להתחבר,
לנסות להבין אותך מבלי להכיר, גם השקט פותר,
ובתוך כל זה אני מנסה להתבטא, המילים רוצות לצאת, אבל הן נתקעות בפה ובשיניים חוסמות, אני נלחם בהבעות,
שלא תראי איך עיניי מחפשות, הזדמנות לדקות הקרובות,
להוציא את הלשון ולעגל פינות,
ולפעמים זה עוזר, להרפות ולשחרר,
זה נותן יותר מקום לדברים להסתדר,
לנסות להבין אותך מבלי להכיר,
זה מורכב ביותר, בנקודת המשבר, להרפות ולשחרר, זה נותן יותר מקום לשברים להתחבר,
לנסות להבין אותך מבלי להכיר, גם השקט פותר.

מילים: רועי מולה, לחן: רועי מולה