שמש מוף

שמש מוף מרחוק לי האירי,
עיר ציון היא מקום די חביב,
אבל איזו חברה, חי אוזיריס,
קרתנות, בטלנות, פרימיטיב.

הנביאים, ששפתם לא ברורה לי
מגפים את ראשי הקהל.
השרים המה פרובינציאלים
והמלך הוא פרובינציאל.

ומציק לי החום
ומוחי לא תופס
ונמאס לי פתאום
רעמסס!
זה נמאס, חי פרעה
וחי עשר מכות
ושבע פרות
שמנות ודקות.
לא לומר זאת בקול. שקט. הס.
אבל מה לעשות?
זה נמאס.

בשלמה מחלחל איזה וירוס,
משלים הוא כותב כל היום.
בלי הפסק מקלקל הוא פפירוס
מחבר איזה ספר איום.

לא קרבות תנינים על המים,
לא יינות של פרעה בגביעים.
רק מבוקר ועד בין ערביים
הלויים בשופר מריעים.

ומציק לי החום
ומוחי לא תופס
ונמאס לי פתאום
רעמסס!
זה נמאס, חי פרעה
וחי עשר מכות
ושבע פרות
שמנות ודקות.
לא לומר זאת בקול. שקט. הס.
אבל מה לעשות?
זה נמאס.

מילים: נתן אלתרמן, לחן: סשה ארגוב