קראו לו מושיק חסון

קראו לו מושיק, מושיק חסון
הוא היה מנגן ושר במועדון
היינו ילדים
חיפשנו חלומות
ואיך הוא בצלילים חורקים נגע בנשמות
עכשיו יש שם מכון של כושר
ואנשים רצים
אלוהים יודע רק לאן
זה היה כל כך מזמן...

קראו לו מושיק, מושיק חסון
איך רציתי להיות שם באותו מקום
מעל במה קטנה
מכור למנגינה
בתוך ענן עשן היה יושב שם בפינה
היינו ילדים של אושר
וכמה חלומות התפוגגו אל העשן
זה היה כל כך מזמן...

וככה הוא שר,
"מה מצאת בי
שהסתכלת על כף היד"
ככה הוא שר
"מה מצאת בי
אין בי משהו מיוחד"
הוא מלא את החדר בשיר
וחלום אהבה באויר
ככה הוא שר
ומה נשאר?

קראו לו מושיק, מושיק חסון
אני שרה בבית קפה כל יום ראשון
עיניים מוכרות
גיטרה ואורות
ומשהו עצוב אני רואה בין השורות
עולה לאיזה שיר בחושך
זו שוב אותה מראת פלאים מזכרון ישן
זה היה כל כך מזמן

קראו לו מושיק, מושיק חסון
בוקר אחד דפדפתי בעיתון
מסגרת בשחור לבן
של משהו רחוק מכאן
צביטה בתוך הלב צורבת
לא הוא לא מוכן
ומנגנת שיר בחושך
והד קולו נישא כמו חלום שלא מכאן
זה היה כל כך מזמן...

וככה הוא שר...

קראו לו מושיק, מושיק חסון.

מילים: רחלי וולשטיין, לחן: רחלי וולשטיין